פעילות חברתית ופדגוגית היא כזופעילויות המכוונות לילד מסוים. הוא תורם לפתרון בעיותיו האישיות באמצעות הכרה של הפרט והחברה, החיפוש אחר טכניקות תקשורת נאותות, איתור אמצעים המסייעים לפתור את הבעיה שלהם בכוחות עצמם. הדבר מתממש כמכלול של פעולות שיקום ומניעה. וגם באמצעות ארגון של היבטים שונים של החיים.
הפעילות החברתית והפדגוגית מתבססת על עקרונות כמו סודיות, הסתמכות על גישה אובייקטיבית לילד, גישה אינדיווידואלית אישית ללומד.
זה עוזר לפתור את המשימות הבאות:
הפעילות הפדגוגית היא פעולות מקצועיות של המורה, בעזרת אמצעים שונים להשפיע על החניכים, הוא מיישם את משימות החינוך וההכשרה.
התהליך הפדגוגי מחולק לחינוך,חינוכית, ארגונית, תעמולתית, ניהולית, מייעצת וחינוכית עצמית. התהליך הפדגוגי הוא פעילות רבת פנים ורב-גונית הקשורה לחינוך ולחינוך.
במבנה הפסיכולוגי של הפדגוגיההפעילות כוללת חלק מכוונן מוטיבציה, שמשימתו היא המוטיבציה לבצע פעולות. וגם המורה בשלב זה קובע מטרות ויעדים.
בחלק המבצעת נבחרים ויושמים אמצעי ההשפעה על החניכים.
בחלק הבקרה וההערכה מתבצע הניתוח העצמי הפדגוגי בעזרת ניטור והערכה של השפעותיהם החינוכיות האישיות.
מתחילה פעילות חברתית ופדגוגיתלמעשה, מן העובדה שיש ניתוח מעמיק של המצב הראשוני, ולא את זיהוי המטרות והיעדים. מערכת התנאים שבה קובעים המורה מטרות חינוכיות ומטרות חינוכיות, הפתרון החינוכי מאומץ ומיושם, הנקרא המצב הפדגוגי.
כל מצב שבו מתממשות המטרות והמטרות החינוכיות נעשה פדגוגי.
תפקידי הפעילות הפדגוגית נחלקים לשנייםקבוצות: ארגונית-מבנית וקביעת יעדים. אלה הן פונקציות כגון: פיתוח, קונסטרוקטיבי-ארגוני, דיאגנוסטי, מתאם, תקשורתי, וגם אימהי וטרנספורמטיבי.
המטרה החברתית של המקצוע של המורה היאתקשורת של דורות. בהיכנסו לחיים, כל דור חייב לקבל את החוויה של הדורות הקודמים, אשר באה לידי ביטוי במכס, מוסר, ידע מדעי, מסורות, שיטות ושיטות עבודה. דווקא בהצטברות החוויה הזאת ובהעברה לתלמידיה, המינוי החברתי של המורה מורכב. תהליך הפיתוח של כל תלמיד נשלט על ידי המורה, אשר קובע במידה רבה את הסיכויים להתפתחות החברה.
בתחילה, המקצוע של המורה היה אחד המכובדים ביותר, החשובים והוותיקים ביותר בחברה. לפיכך, הפעילות החברתית והפדגוגית בחייו של כל ילד היא משמעותית למדי.
</ p>>
